אבל אני עברתי את כל הדברים האלו ושיניתי את חווית החיים שלי.

גם אני עשיתי דברים כי חשבתי שככה צריך, עד שהגעתי לנקודת קצה. 

צעדתי במסלול הרגיל של תואר, רק כדי למצוא את עצמי בתוך שנים מאתגרות מלאות דרישות מבחוץ, ומלחמות פנימיות בלתי נגמרות. הרגשתי שאין לי מקום לבטא את הרצונות שלי, שהחיים גדולים עליי,

ורצון בוער פשוט לחיות מהלב. אבל לא ידעתי איך, ולאט לאט נכביתי.

 

אבל הרצונות בלב המשיכו לפעום, להאמין שיש יותר מזה, ושאפשר לחיות הרבה יותר טוב.

אספתי כלים, ספרים, פודקאסטים, ניסיתי יוגה, טיפול, אימון אישי, מדיטציות, כתיבה- מה לא?

הרוב עזר, אבל שום דבר לא פתר את מה שהתרחש בתוכי, ולא האמנתי שקיים משהו שיוציא אותי מהכאב הזה.

​

אבל בהשגחה מדויקת, הגעתי ללימודי אימון רגשי בשיטה שלא למדתי בשום מקום אחר,

וסוף-סוף מצאתי כלים ששינו את החיים שלי, מבפנים החוצה, באופן שלא האמנתי שיהיה אפשרי.